הבית בכרתים
בגיל 18 מיד אחרי הבגרויות טסתי ליוון עם עוד שתי חברות לטיול בן עשרה ימים.
נחתנו באתונה, עלינו לאקרופוליס ומיד המשכנו לסבב איים. כל כמה ימים עלינו על מעבורת ,שלקחה אותנו לאי הבא. זה היה לפני הרבה שנים אבל התחושה הזו של החופש מלווה אותי עד היום. היה משהו בטיול הזה אז שלא הרפה ממני את המחשבה ,שבאמת אפשר להרגיש חופשיה במקום אחר שבו הטבע בו הוא חלק מחיי היומיום.
בשנת 2002 נסעתי עם ארז בעלי בפעם הראשונה לכרתים. הזמנו מקום במלון באיוס ניקולאוס בחבל לאסיתי, השכרנו ג’יפ וחרשנו את צפון מזרח ודרום מזרח האי. אני זוכרת, שזה היה באפריל ואפילו היו לנו כמה ימים גשומים אבל הם לא מנעו מאיתנו לטייל ולעבור מכפר לכפר, מחוף לחוף ולהנות מכול רגע.
מאז ועד שנת 2017 חזרנו כמה פעמים לכרתים, גם עם הילדים וגיליתי ,שזה מקום שכולנו אוהבים ומרגישים בו ממש טוב. טיילנו בהרבה אזורים, טעמנו כל מני מנות מסורתיות שגרמו לנו להתאהב עוד יותר באי.
באפריל 2017 נסענו כל המשפחה ואפילו חגגנו את סדר פסח בבית חב”ד באי, שכבר נסגר מאז. אחה”צ אחד ישבנו אני וארז על החוף הים של המלון, הילדים נחו בחדרים אחרי עוד יום טיול ושאלתי את עצמי בכל רם, מתי זה יקרה? מתי יהיה לי פה בית ? ממש לא ידעתי את התשובה אבל ידעתי שאני משחררת משהו ממני הלאה…אל היקום/ אלהים/ אלהימא…מישהו בטוח יקשיב לי.
כמה חודשים לאחר מכן, הגעתי שוב לכרתים לסדנת נשים אצל אביטל ציון, שחיה ונושמת את האי כבר הרבה שנים. בוילה שלה בפארמה בדרום מזרח האי היא מעבירה סדנאות מודעות והתפתחות עבור נשים. הגעתי אליה לחוויה ,שלא אשכח לעולם וגם את החברות החדשות ,שהכרתי שם לא אשכח.
סדנה של שקט פנימי, תהליך אישי ועוצמתי יחד עם עוד נשים בכל הגילאים ,שמבקשות בדיוק את זה לעצמן. עם הנוף הנשקף מהוילה שלה ועם חוף הים הפרטי ידעתי שעוד משהו קורה בתוכי, מתפתח ומשתנה.
באחד מהטיולים הקסומים ,שעשינו באי יחד עם הקבוצה, שאלתי את אביטל: כדאי לי לקנות פה בית? והיא ענתה לי בשיא הפשטות, אני לא מבינה למה לא ?…
כאן יש קישור לסדנאות של אביטל בכרתים
חזרתי לארץ עם התשובה הזו מקננת בתוכי ושאלתי שוב את עצמי, למה לא ?
התחלתי לשאול, לברר, לבדוק ולחקור. דרך האינטרנט הגעתי לכל מני סוכנויות נדל”ן בחבל לאסיתי (לאזור הזה יותר נמשכתי), קבעתי פגישות מהארץ ונסענו אני וארז לחפש לנו בית בכרתים.
ידעתי שאני מחפשת בית לי ולמשפחתי קודם כל עבור חופשות משפחתיות, חופשות זוגיות וגם בשביל הלבד שלי. לא ידעתי מה אני מחפשת ואיפה, את התשובות האלה השארתי לתכנית הגדולה יותר.
בינואר 2018 פגשנו את סוכן הנדל”ן מאיוס ניקולאוס (סגירת מעגל ?) והסתובבנו איתו בכמה כפרים ועברנו דרך כמה נכסים….ואז הגענו לסיסי -sisi .
כפר דייגים קטן בצפון האי, כ 35 דקות מהרקליון עיר הבירה ופשוט התאהבנו.
הסוכן סיפר לנו ,שבילדותו הוא וכל משפחתו היו מגיעים בימי ראשון לאכול גלידה בכפר הזה כי יש בו הרבה עצי דקל וברווזים וזהו נוף יוצא דופן לאזור.
הוא הזמין אותנו לכוס קפה ועוגה בבית הקפה בכפר. כל מי שיצא לעבודה, חזר מהעבודה או סתם עבר שם אמר לנו שלום, חייך או סתם הנהן…כבר הרגשנו חלק מהנוף המקומי.
אני, ארז והילדים עזבנו את הקיבוץ ,שבו התחלנו להקים את המשפחה שלנו ושם בכפר קטן בכרתים, הרגשתי קהילה כמו בקיבוץ. משהו עטף אותנו ואסף אותנו אליו .
חזרנו יום למחרת, רק אני וארז, הסתובבנו בכפר, ראינו שוב את הנכס ופשוט ידענו. ידענו שזה המקום עבורנו כמשפחה. החורף הוא לא אחת מהעונות האהובות עליי אבל הרגשתי שאם אני אוהבת את הכפר בחורף, אוהב אותו כל השנה.
חזרנו לארץ והתחלנו את התהליך לקניית הבית בכרתים.
התהליך היה קל ומאוד נעים למרות שזה היה צעד מאוד משמעותי עבורנו. למדתי איך לשחרר שליטה ולסמוך על אנשים ,שהכרתי לפני רגע. אחרי ארבעה חודשים נסענו לקבל את המפתחות לבית ואז התחלנו לשפץ אותו, לאבזר ולהקים לנו פיסת גן עדן שהיא שלנו .
מאז ועד היום, נסעתי וחזרתי בכל מני הרכבים משפחתיים או חבריים. שיפצתי, נקשרתי, הכרתי חברים ,שהפכו למשפחה ובעיקר שחררתי את הקצב הישראלי והמרתי אותו לקצב יווני.
הלב שלי פועם אחרת בכרתים, הנשימה שלי נקייה יותר, הגוף מתאים את התנועות שלו לחיים באי. יש משהו אחר בהתנהלות החיים כשמוקפים במים מכל הצדדים וצבע המים, הכחול, התכלת והטורקיז נשקף מכל רחוב, הר ודרך.
תאמינו בחלומות שלכם, תלכו אחרי הלב שלכם, אל תפחדו ! תבדקו, תכינו טבלאות ואל תוותרו.
לפעמים החיים מזמנים לנו הפתעות ולעתים אנחנו יכולים בטעות להתעלם מהן בגלל כל מני מחשבות כמו…זה לא בשבילנו, איך נעשה את זה ? מה ? עכשיו ? אבל, אם ההפתעה התגלגלה עד אליכם יש לזה סיבה, לפחות תבדקו אותה.
