הגיבץ’ היווני שלי

בואו נתחיל מזה, שהמילה הזו, “גיבץ'”  שגורה בפי עוד מהילדות  ואף פעם לא שאלתי מה מקורה. אני מניחה שמרומנית או יידיש. בכל מקרה, זו המילה היחידה שאני מכירה למנה הזו אבל מי ,שהכינה לי אותה היא חברה יוונית וכך בשמחה הכרתי את הגיבץ’ היווני אחרי ,שתמיד הורגלתי לגיבץ’ הרומני. מסתבר, שלכל מדינה יש את הגיבץ’ שלה . כמה עוד אחזור על המילה המצחיקה הזו בפוסט הזה ? בואו נראה…

הסיפור של המנה הטעימה הזו מתחיל בינואר 2020. חורף באתונה, שמועות על נגיף מסתורי בסין ואני הוזמנתי לחברה מכרתים, שגרה בעיר המדהימה הזאת בחודשי החורף. באותו ערב ישבנו שתינו ליד שולחן המטבח ומיינו חורטה, עלים ירוקים, שגדלים בהרים והטעם שלהם מעט מריר ומזכיר את התרד. זה היה כמו טקס חניכה, שבודק האם אני בשלה לקבל על עצמי את רזי המטבח היווני. אני חושבת, שעמדתי בו בהצלחה אבל ממש הרגשתי כמו היווניות, שסביב ההתעסקות במטבח מדברות על הכל. סודות נחשפים, אווירה מלוכדת והרבה שיחות עמוקות על הכל…

לארוחת ערב היא הגישה לי את הגיבץ’ היווני והטעמים שלו קסמו לי. נראה לי שזו הפעם הראשונה, שהבנתי סוף סוף את המשורר אייל שני כשהרגשתי את העגבנייה הנימוחה והחמה נפגשת עם החציל העסיסי. הקטע עם המנה הזו הוא ,שאחרי יום במקרר ואפילו יומיים היא עוד יותר טעימה . מאז אני מכינה את הגיבץ’ היווני הזה כל הזמן ! אפשר להוסיף את הירקות לאורז ,לפסטה ואפילו סתם על לחם עם גבינה. בקיצור, מעדן !

מצרכים

2 חצילים

4 עגניות בינוניות

חופן עגבניות שרי

2 פלפלים אדומים

6 שיני שום קלופות

3 כפות שמן זית

1 כף מלח גס

2 כפות גדושות תערבת תבלינים יבשים- נענע, בזיליקום, פטרוזיליה. תרגישו חופשי להוסיף כל תבלין יבש שאתם אוהבים. הירקות האלה סופגים הכל.

שלב ההכנה

חותכים את החצילים לקוביות, את העגבניות חותכים לרבעים ואת עגבניות השרי לחצאים. פורסים רצועות מהפלפלים ומערבבים בקערה את כל הירקות ושיני השום יחד עם שמן הזית, המלח והתבלינים. מעבירים את כל התערובת לתבנית חסינת חום, מכסים ברדיד אלומיניום ולתנור. 200 מעלות למשך שעה. מסירים את האלומיניום וממשיכים לצלות לעוד חצי שעה.

זהו ! קל פשוט ומזין לימי החורף הקרים…

בתאבון